טפחות בע"מ נ' וולנרמן ואח'

פסק דין

התובע תובע מן הנתבעים את יתרת החוב שנוצרה בחשבון שהנתבעים הם בעליו. התביעה הוגשה כתביעה בסכום קצוב ישירות בלשכת ההוצל"פ והנתבעים הגישו התנגדות. בהתנגדות טענו הנתבעים כי הם אינם בעלי החשבון. מדובר בחשבון של אימם המנוחה שהיתה ניצולת שואה. הנתבעים הצטרפו לחשבון כשותפים בו על מנת שיוכלו לעזור לאמם המנוחה לכשתזדקק לכך, ואכן כך עשו כאשר אמם כבר לא יכלה לטפל בחשבונה. הנתבעים טענו כי כיון שהם היו רק שותפים לחשבון לא היה מקום לתבוע אותם אלא רק את עיזבון אמם המנוחה. לטענתם, הבנק נהג איתם שלא כשורה ולא איפשר להם למשוך כספים מהחשבון ובגין כך הוגשה תביעה בבית משפט לתביעות קטנות. הנתבעים טענו עוד כי לאחר פטירת אמם המנוחה הם הגיעו לבנק, שם נמסר להם שהיתרה בחשבון אמם היא 20,232 אירו בזכות לכן הם משכו סך של 20,200 ₪ אירו והחשבון נסגר. לפיכך, טענו הנתבעים, כי לא ברור מהו מקור החוב שנוצר בחשבון ומדוע קיבלו לאחר כחודשיים דרישה לשלם את החוב בחשבון בסך של כ- 4,518 ₪. לטענתם מדובר בחוב שצמח "יש מאין" ולכן אין עליהם לשלמו.

כב' רשם ההוצל"פ העביר את הדיון בתיק לבית המשפט ובדיון שנערך בפני כב' הרשם (כתוארו אז) נמרוד פלקס הוסכם כי תינתן לנתבעים רשות להתגונן בשאלה שנוסחה כך:

"האם סך של 4,208.86 ₪ אשר הומרו מש"ח למט"ח אכן נמשכו (כמט"ח) ע"י מי מהנתבעים שאם ייקבע שאכן מי מהנתבעים משך סכום זה כאמור, תתקבל התביעה ואם יקבע שמי מהנתבעים לא משך את הסך כאמור, תידחה התביעה".

התיק נקבע בפני ולקראת הדיון הוגש תצהיר מטעם התובע ובו התברר כי סכום החוב שנוצר בחשבון נוצר כתוצאה מכך שדויטש בונדס בנק – הבנק בגרמניה – דרש מהתובעת להחזיר את כספי הרנטה של אמם המנוחה של הנתבעים שהועברו לאחר פטירתה ולפני שנודע לבנק בגרמניה על פטירתה. מדובר בבנק בגרמניה שהיה מעביר את הרנטה החודשית של המנוחה לחשבון נשוא התיק. התובע החזיר לבנק בגרמניה את הסך של כ- 760 אירו ומשלא נפרע סכום זה על ידי הנתבעים הומר הסכום לש"ח והנתבעים נדרשו לשלם את הסכום.

להשלמת התמונה יצויין כי דרישת הבנק בגרמניה הגיעה לתובע ביום 3.4.09, הכסף הוחזר לבנק בגרמניה ביום 26-27.4.09 והנתבעים משכו את יתרת הזכות שנותרה בחשבון ביום 19.4.09.

השאלה שיש לדון בה היא איפוא האם יש לראות בסכום שהוחזר לבנק בגרמניה "כספים שמי מהנתבעים משך מהחשבון".

לטעמי, יש להסביר את ההסכמה שהושגה בפני כב' הרשם פלקס בלשון רחבה מזו שננקטה. השאלה שהועמדה היתה כאמור "האם מי מהנתבעים" משך את הסכום ואולם לטעמי יש להסביר את שאלת המחלוקת האם מי מהנתבעים או עבור מי מהנתבעים נמשך הכסף מהחשבון. מתוך התצהיר והמסמכים שצורפו עולה כי אין ספק שאין מדובר בכספים שהתובע נטל לעצמו אלא בכספים שהועברו לחשבון נשוא התיק כאשר המעביר- הבנק בגרמניה- לא ידע שהמנוחה נפטרה ואשר הוחזרו למעביר עם דרישתו. מדובר איפוא בסכומי כסף שניתנו לנתבעים מתוך הנחה שהסכום מגיע להם אך התברר שהוא אינו מגיע להם והוחזר לנותן. בנסיבות אילו ניתן לאמר שמדובר בכספים שהנתבעים משכו מהחשבון שכן הם נמשכו עבורם כהחזר חוב שלהם כלפי הבנק בגרמניה.

חרף האמור, יש לחייב את הנתבעים להחזיר לתובעת רק סך של 760 אירו כפי שהנתבעת החזירה לבנק בגרמניה ולא יותר.

ראשית, דרישת הבנק בגרמניה להשבת כספי רנטה ששולמו לאחר פטירת אמם המנוחה של הנתבעים הגיע לבנק, לפי תצהיר נציג הבנק, כבר ביום 3.4.09. סגירת החשבון על ידי הנתבעים ומשיכת הכספים ממנו היתה ביום 19.4.09, היינו, הבנק היה צריך כבר בעת משיכת הכסף על ידי הנתבעים להפחית את הסכום שביקש הבנק בגרמניה ולמצער, להודיע לנתבעים שהגיעה דרישה כזו ובכוונת הבנק לבצע אותה ולבקש מהם החזר.

שנית, עד למועד קביעת ההוכחות לא היה ברור ממה נובע החוב בחשבון. רק בתצהיר לקראת ההוכחות הובררה סיבת היות החשבון ביתרת חוב. לפיכך, ולפני החזרת הסכום הנתבע זכותם של התובעים היתה לדעת ממה נובע החוב, לאחר שהבנק עצמו מסר להם קודם לכן את יתרת הכספים בחשבון מבלי לאמר דבר על החוב.

לטענות הנתבעים לגבי התנהגות הבנק אין השלכה על הליך זה שכן שאלה זו לא הועמדה במחלוקת, מכל מקום, הטענות כבר התבררו בתביעה הקטנה שהגישו הנתבעים.

התוצאה היא שאני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 760 אירו. ככל שהתשלום יבוצע באירו תוך 30 יום (כולל ימי הפגרה) יהיה בכך לסילוק החוב. לא ישולם הסכום כאמור יהיה זכאי התובע להפוך סכום זה לסכום בשקלים כערכו ביום מתן פסק הדין ולגבות מהנתבעים את הסכום בש"ח.

בנסיבות שפורטו אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ט' תמוז תשע"א, 11 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

קלדנית : כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: